כתבתנו לאה זזל יצאה לראיין את כתבנו-לשעבר, קובי נמעט, בבית הסוהר הידוע לשמצה של טונגה. מכיוון שטונגה לא איפשרה לה להיכנס, היא נאלצה לנהל את הראיון באמצעות בינה מלאכותית. להלן תמצית השיחה.
לאה זזל: שלום לך קובי נמעט.
קובי נמעט: שלום.
לאה זזל: מה שלומך?
קובי נמעט: בסדר, ואת?
לאה זזל: אצלי הכל כרגיל.
קובי נמעט: אני שמח לשמוע.
לאה זזל: אז, על מה אתה יושב?
קובי נמעט: על כיסא.
לאה זזל: לא כבשו את הכיסא שלך?
קובי נמעט: בשונה ממלפפונים וחצילים, לא ידוע לי על שיטות שבאמצעותן ניתן לכבוש כיסא.
לאה זזל: ואיך זה מרגיש להיות בכלא?
קובי נמעט: בכלא אנשים בדרך כלל לא מרגישים טוב.
לאה זזל: ואיך אתה בעצמך מרגיש?
קובי נמעט: בתור מודל שפה גדול, אין לי באמת רגשות.
לאה זזל: הבנתי. ובתור קובי נמעט, איך אתה מרגיש?
קובי נמעט: בתור קובי נמעט הייתי מרגיש שיש לי שם מוזר.
לאה זזל: טוב. הבנתי. נראה לי שהגיע הזמן לסיים את הראיון הזה.
קובי נמעט: שמחתי לעזור. האם תרצי לשאול עוד משהו?
לאה זזל: לך קובי נמעט!
קובי נמעט: לכי לאה זזל!